לא ניתן להבליג

זעזוע לפני כחודשיים הזדמנתי לאזור הרצליה במסגרת העבודה. קבעתי לצהריים עם קרוב משפחה שעובד בהיי-טק, שהציע לשבת על החוף. בתור ירולשמי לשעבר אי אפשר לומר שאני חובב חופים מדופלם, אבל ללכת באמצע החורף לא היה נראה לי בעייתי. החוף אכן היה לבוש בהתאם למזג האוויר, והאווירה היתה נחמדה. בחזור, חלפתי ליד מה שהיה נראה לי כמגרש חניה. בחזיתו ישבה אשה מבוגרת, שתיארתי לעצמי כי היא שומרת החניון. אבל החניון היה ריק לגמרי כך שזה היה נראה מוזר. בעומק החניון היתה התרחשות אחרת. לדאבוני, מבט אחד הספיק כדי להבהיר מהי ההתרחשות. כל הבדיחות הידועות על אותו חוף מהולל פתאום התבהרו, ופניהם לוטשי העיניים של הנהגים ששעטו פנימה בג'יפים מהודרים העידו על מה שכולם בעצם ידעו מאז ומעולם. לאור יום, באמצע החיים, באמצע הזמנים, והעולם כמנהגו. גם אני הזדעזעתי ממכת הכת (זו מחסנית! לא כת) של סא"ל אייזנר. כמו רובם , גם אני הזדעזעתי מן המקרה של חוף בוגרשוב. מניין הזעזוע? היו שטענו כי מדובר באונס לאור יום. אך נראה שהמקרה שלפנינו מותח את גבולות מושג האונס מעבר ליכולתו להכיל.  לא היה כאן אונס, לפחות באותו מובן שאנחנו

הכנסת והתקשורת מתעניינות לאחרונה באובססיביות בנושא הזנות, בחוק המוצע ובתעשיית הזנות בכלל. במקביל החברה והתקשורת עסוקים באינטנסיביות בעונת הריאלטי. לא צריך להיות גאון לזהות את הקשרים והמוטיבציות הזהות לעיסוק בשני התחומים. עם זאת, נראה לי שהסתכלות מעמיקה תזהה שאין כאן כלל שני תחומים נפרדים אלא אותה גברת בשינוי אדרת. וכולם יודעים את זה כי ממילא אף אחד לא מתעניין באדרת אלא רק במה שהיא מכסה. בעולם הריאלטי מה שלא נכנס לפריים טיים בגלל גבולותיה האחרונים של הצנזורה, מגיע לתעשייה הפורנוגרפית ברשת. אחת השאלות של המלהקים בבית האח הגדול היא האם תהיה מוכן לבצע יחסי מין מול המצלמות . השיח הרשמי שגורם לכנסת להיטפל לעניין הוא שיח של תוצאות, קרי - הסבל שעובר על נערות הליווי, והסבל שעובר על נערות ונערי הרייטינג, המוזנים, מפוטמים, מסוממים ומנוצלים על ידי סרסוריהם. המוטיבציות הדומות – אלו המביאות אשה למכור עצמה לזנות, או אלו המביאות אדם למכור את האינטימיות שלו למכורי המסך – לא נדונו למרות שברור שעיסוק רציני בנושאים אלו לא יכול להתעלם מהם. נדון אנחנו. מי זו לעזאזל ג'ני? אחד המקורות היחידים שמצ