לא ניתן להבליג

מחאת האזרח הטורקי, מחאת האזרח הישראלי התמשכות גל ההתקוממויות בעולם המוסלמי והערבי והתפתחות השיח הציבורי בישראל בשנים האחרונות הציפו את ההבדל הגדול כל כך שבין שתי התופעות למרות הדמיון החיצוני הרב. כאשר אזרחים במצרים, בטוניס, באיראן ובטורקיה יוצאים לרחובות (ובואו נעזוב לרגע את סוריה) הם יוצאים כדי שהמדינה תניח להם לחיות את חייהם כרצונם. כאשר אזרחים בישראל יוצאים לרחוב הם עושים זאת כי המדינה לא דואגת להם מספיק. במידה רבה כל המחאות המקבילות מהעולם המערבי, מ- Wall street ועד יוון, מעלות את התביעה המוזרה הזו. היא מוזרה כי היא מאשימה את הממשל בבעיות עמוקות מאוד של החברה כולה, מבלי לספק מענה חברתי הולם מלמטה. השפעה הדדית עם מחאות המערב. מתוך:  wiki commons למעשה, אפשר לומר שבעוד שבעולם הערבי אזרחים מתקוממים, הרי שבמערבי האזרחים יוצאים להפגין. ההבדל שבין התקוממות לבין הפגנה נובע מהשאלה האם המדינה בכלל לגיטימית באופן שבו היא מתנהלת. הפגנה נוגעת לסוגיה, אפילו לסוגיה נרחבת, שהציבור רוצה להשמיע את קולו לגביה כדי להשפיע על מקבלי החלטות. התקוממות שואלת שאלות על מוסד קבלת ההחלטות עצמו....