לא ניתן להבליג

כולנו עשויים כרקמת טלאים... וקיים הבדל בינינו לבין עצמנו באותה מידה שהוא קיים בינינו לבין זולתנו   מונטיין, 1533-1592 שינוי רדיקאלי עשר שנים לאחור, אי שם בראשית שנות האלפיים, עוד לא היתה לי כתובת מייל. היו לי אי אלו כתובות שפתחתי באווירת ההוללות האינטרנטית של שנות ה-90 אבל כפי שבאו לעולם הן שבו ונגוזו אי שם בתהומות הנשיה של האינטרנט. אפשר להגיד שכתובת הדוא"ל הראשונה שלי היתה בכלל הדואר הצבאי שלי, שגם אותו לא הייתי פותח הרבה (ותמיד הייתי איכשהו מקבל על הראש על משהו-שלא-ידעתי-שהייתי-צריך-לעשות). רק ב-2005 פתחתי את כתובת הדואר האזרחית הראשונה שלי. הייתי מבקר בה בדרך כלל פעם בשבוע כשהייתי מגיע הביתה מהצבא. גם כשחיכיתי להודעה ספיציפית הייתי צריך בדרך כלל לחכות כמה ימים עד שהגעתי לבית של מישהו. וכך יצא ש הצבא היה כמעט כל עולמי – קשר עם העולם שבחוץ היה רק דרך המסננת של הטלפון. ולמען הסר ספק – הייתי ג'ובניק וכל יום הייתי יוצא לדירה בתל אביב. השנה עשיתי לא מעט מילואים. אותם משרדים, אותם חיילים וקצינים, אותן מערכות מחשב. שום דבר כמעט לא השתנה בצבא. אבל החוויה השתנתה באופן רדיקא...

הכנסת והתקשורת מתעניינות לאחרונה באובססיביות בנושא הזנות, בחוק המוצע ובתעשיית הזנות בכלל. במקביל החברה והתקשורת עסוקים באינטנסיביות בעונת הריאלטי. לא צריך להיות גאון לזהות את הקשרים והמוטיבציות הזהות לעיסוק בשני התחומים. עם זאת, נראה לי שהסתכלות מעמיקה תזהה שאין כאן כלל שני תחומים נפרדים אלא אותה גברת בשינוי אדרת. וכולם יודעים את זה כי ממילא אף אחד לא מתעניין באדרת אלא רק במה שהיא מכסה. בעולם הריאלטי מה שלא נכנס לפריים טיים בגלל גבולותיה האחרונים של הצנזורה, מגיע לתעשייה הפורנוגרפית ברשת. אחת השאלות של המלהקים בבית האח הגדול היא האם תהיה מוכן לבצע יחסי מין מול המצלמות . השיח הרשמי שגורם לכנסת להיטפל לעניין הוא שיח של תוצאות, קרי - הסבל שעובר על נערות הליווי, והסבל שעובר על נערות ונערי הרייטינג, המוזנים, מפוטמים, מסוממים ומנוצלים על ידי סרסוריהם. המוטיבציות הדומות – אלו המביאות אשה למכור עצמה לזנות, או אלו המביאות אדם למכור את האינטימיות שלו למכורי המסך – לא נדונו למרות שברור שעיסוק רציני בנושאים אלו לא יכול להתעלם מהם. נדון אנחנו. מי זו לעזאזל ג'ני? אחד המקורות היחידים שמצ...