מציאות, ריאליטי וחוק הזנות

הכנסת והתקשורת מתעניינות לאחרונה באובססיביות בנושא הזנות, בחוק המוצע ובתעשיית הזנות בכלל. במקביל החברה והתקשורת עסוקים באינטנסיביות בעונת הריאלטי. לא צריך להיות גאון לזהות את הקשרים והמוטיבציות הזהות לעיסוק בשני התחומים. עם זאת, נראה לי שהסתכלות מעמיקה תזהה שאין כאן כלל שני תחומים נפרדים אלא אותה גברת בשינוי אדרת. וכולם יודעים את זה כי ממילא אף אחד לא מתעניין באדרת אלא רק במה שהיא מכסה.

בעולם הריאלטי מה שלא נכנס לפריים טיים בגלל גבולותיה האחרונים של הצנזורה, מגיע לתעשייה הפורנוגרפית ברשת. אחת השאלות של המלהקים בבית האח הגדול היא האם תהיה מוכן לבצע יחסי מין מול המצלמות. השיח הרשמי שגורם לכנסת להיטפל לעניין הוא שיח של תוצאות, קרי - הסבל שעובר על נערות הליווי, והסבל שעובר על נערות ונערי הרייטינג, המוזנים, מפוטמים, מסוממים ומנוצלים על ידי סרסוריהם. המוטיבציות הדומות – אלו המביאות אשה למכור עצמה לזנות, או אלו המביאות אדם למכור את האינטימיות שלו למכורי המסך – לא נדונו למרות שברור שעיסוק רציני בנושאים אלו לא יכול להתעלם מהם. נדון אנחנו.

מי זו לעזאזל ג'ני?

אחד המקורות היחידים שמצאתי שעסק בשיח מוטיבציות בהקשר הנוכחי היה מאמר אורח שפורסם בוואלה יוחס לנערת ליווי המגיבה לשיח הציבורי בחוק הזנות. כותבת המאמר, סטודנטית חיננית בשם ג'ני, מספרת על כך שהיא מתפרנסת ממין והיא איננה רואה בכך שום פסול. היא מציפה את העובדה שבכל מערכת יחסים בין גבר לאישה המין הוא מוצר אותו הגבר רוכש. הצלחת קשר בעיניים גבריות תלויה בשאלה איפה הסתיים הערב. הגבר מוכן לשם כך להביא את הרכב, לשלם על הארוחה ו'לסבול' הקשבה לאישה כדי להגיע למקום הזה. לפיכך, המלחמה של הכנסת והחברה בהפיכת אשה לחפץ הוא מאבק מזויף, כיוון שזו נוכחת גם בחברה הנורמטיבית ולא רק ברחובות הצדדיים בכל עיר. הפיכת אישה לחפץ נוכחת מאוד בשפת הריאליטי, כאשר המגע והקשר הזוגי הופכים מטבע העובר לסוחר ותמורתו היא הפרסום הנחשק.

אולגה בלקינד

התגובות לג'ני היו לא ענייניות והחזירו את השיח לרמת התוצאות – באשר ברוב רובם של מקרי הזנות הנשים שמגיעות לעיסוקים הללו חוו התעללות בילדותן, והן ממשיכות ונקלעות להתעללות בלתי פוסקת. אך עם עצם הטיעון של ג'ני, בין אם אכן קיימת ג'ני שכזו או לא, אף אחד לא מתעסק.

אך נראה לי שהזיהוי של ג'ני הוא נכון וקיים, עד כמה שהוא מקומם. גם חכמי הגמרא זיהו את הנטיה הראשונית ליחסי גברים ונשים כך, וכבר אמרו "הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה". אבקש לבחון את הזיהוי הזה, ואת הטיפולוגיה שהם מציעים, שעוסקת באופן מיוחד בעולם המוטיבציות דרך רעיון הכתובה.

הכתובה כמאמץ חינוכי

כידוע, חכמים תקנו שכשזוג מתחתן הם חייבים לכתוב כתובה. החיוב הוא חריף - אסור לאדם להשהות את אשתו, כלומר לחיות חיי נישואין עם אשתו, אפילו רגע אחד בלא כתובה. על פי אחד החכמים [דעת ר' מאיר], חיים בלא כתובה מגדירים את היחסים המיניים כ'זנות'.

בכתובה יש שני עניינים: התחייבויות הבעל כלפי אשתו, וכסף שיהיה הבעל חייב לשלם לאשה באם הוא מגרשה. הנימוק של הגמרא לכתובה הוא "כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה”. כלומר, בשל שיקולים כספיים יחשוב הבעל פעמיים לפני שיגרש את אשתו מאחר וזה יעלה לו הרבה כסף. לכן, אם תראה זוג, שהאהבה לא פורחת ביניהם ותשאל את עצמך – למה הם ביחד? התשובה כמו הרבה דברים תהיה – הכסף. לכאורה יש כאן שימור והעצמת יחסי הכוחות עליהם מדברת ג'ני.

רק לכאורה. גביית הכסף מהבעל יכולה להעשות גם במקרה בו הבעל עבר על הדין ולא כתב לאשתו כתובה. איך? הכתובה היא תנאי בית דין, כלומר תקנה המחייבת את הצדדים גם אם לא חתמו עליה בעצמם. יתר על כן – גם אם אין לבעל כסף אלא רק אדמה, חיוב הכתובה חל ומשעבד את כל נכסיו, מרגע הנישואין, וגם אם האדמה נמכרה, זה לא מונע מהאשה לגבות אותה מיד הקונה.

אם כך, מדוע אסור לאדם להשהות את אשתו בלא כתובה, ומדוע מוגדרת כל מערכת היחסים שלהם על פי רבי מאיר כזנות? נראה לי שחכמים ניסו בתקנתם למצב השקפת עולם אחת על חשבון תרבות והשקפת עולם אחרת. התפיסה התרבותית לה התנגדו חז"ל היא תפיסה בה הסטטוס הגברי נקבע על פי הנכסים, ודווקא המקרקעין. מקרקעין מבטאים את היציבות והקיימות, לעומת הקשר המיני שהוא צורך חולף, בשפתינו – סטוץ. אולגה בלקינד ביטאה את זה יפה ביחסה לבעלה – יהושע חנקין – “אני חשבתי שהתחתנתי עם בעלי וגיליתי שהוא בכלל נשוי לאדמה". חז"ל הפכו את הקבע לארעי ואת הארעי לקבע – הנכסים, מפעל החיים של החברה האנושית מראשית התמסדותה יהיו משועבדים לאשה – למה שהוא לכאורה חולף.

אפילוג – לקראת פוסט-זנות
תורת הרשתות עושה רדוקציה של יחסים בין אובייקטים דרך בחינה של כמות הקשרים שבניהם. קשרים שהם חסונים, הם כאלו שמאופיינים בקישוריות רבה. מתוך הבנה שהרשת נוטה לשינויים מהירים, רק ריבוי של כמות ואיכות הקשרים תבטיח את המשך קיום יחסים משמעותיים. במידה רבה, הכתובה, על ההיבטים המשפטיים-חוזיים שלה, ועל ההיבטים התוכניים שלה, מפקיעה את הקשר הזוגי מן הרמה המינית גרידא, זו שחוסנה נמוך מאוד, בכך שהיא מוסיפה עליו קשרי נאמנות מרובים – חומריים ורוחניים.
במידה רבה, אנו חיים בחברה שהזנות היא אידיאל מוביל בה – אם בצורותיה הגלויות ואם בצורות מדוכאות ואם בראיקציה שהיא לעתים אלימה לאידיאל הזה. זו חברה שבה קשר בעל מימד אחד, בעיקר זה המיני, הינו לגיטימי ותמונותיו נישאות בכל חוצות. הפורנוגרפיה והמציצנות של הריאליטי הן ביטוי מובהק לאמור שכן הן מפקיעות אפילו את המפגש המיני מן ההדדיות שבו. זהו המדבר הוירטואלי של הרצון לכבוש את הממשי.
לדעתנו, המהפך ביחסי גברים ונשים שהחברה העולמית מתאווה לו – מן הפמיניזם הרדיקאלי ועד לתנועות הדתיות – יכול לדעתנו להבנות מן הגישה החז"לית המוצגת. השאלה הפתוחה היא כיצד שואלים את ההבנה החז"לית בדבר קשרים מרובדים להבניית תרבות המציבה מערכות יחסים בריאות בין נשים וגברים כאידיאל חלופי, כזה שמסדיר את היחסים ברמת המוטיבציות, ולא דן רק ברמת התוצאות.