לפיד - העסקן החילוני הראשון

איפה תלך?

חמותי שהיא אחות במחלקת יולדות בשערי צדק, תיארה בפני כי נשים חרדיות לא מעטות מרררות בבכי אחרי לידת בת -  "איך נביא את הנדוניה". הנדוניה, כפי שנהוג היום ברוב החוגים החרדיים, הינה התחייבות ומימון של הורי הכלה לדירה עבור הזוג הצעיר. בנדוניה לא נדון היום, אלא בהשפעתה על שוק הדיור. יחד עם גורמים נוספים הייחודיים לחברה החרדית, הנדוניה גורמת לכך שהחברה החרדית למרות ענייה המחפיר, נמצאת במצב טוב יותר ממעמד הביניים החילוני ביחס לאותה סוגיה. עם זאת, יש דמיון עמוק מאוד בין החרדים לבין האשכנזים החילונים ממעמד הביניים: לשתי האוכלוסיות האלו ישנם גבולות גזרה ברורים מאוד ביחס לשאלה איפה יגורו.  

החרדים יגורו או במאה שערים, או בבני ברק, או בקרית ספר, צפת, ערד, בית שמש, חריש, אשדוד, ביתר עילית, ודומיהן. החילוני האשכנזי יגור במרכז-צפון תל אביב, גבעתיים רמת גן, ערי וישובי השרון, שכונות ספציפיות בירושלים ושכונות חדשות בערי המרכז כגון אם המושבות  ובערי השפלה כגון גדרה/ יבנה  ודומיהן. עבור שני המגזרים, ערי הפיתוח, מלבד שכונות ספציפיות, אינן אופציה. 

בנושא ה'סגרגציה' יש הרבה מה להאריך, אני מזמין אתכם לעיין  במאמר זה של ישי בלנק, שמנתח את כמות ואיכות הכוחות הפועלים היום בישראל לקדם הפרדה בין אוכלוסיות בתחום הדיור. להפרדות בין אוכלוסיות בתחום בחירת מקום המגורים ישנן השלכות עמוקות וכבדות משקל - ערים ושכונות שלמות נצבעות בצבע מסוים, ישנה פגיעה קשה במיעוט שאינו נמנה עם קבוצת הרוב ונוצרת היקבעות של שכונה או עיר למצב סוציו אקונומי או על מד (אי) הזדהות עם המדינה. להערכתי, משרד החינוך החל להשמיט את המרכיב המקומי בציוני מיצב, וצה"ל הפסיק לפרסם אחוזי גיוס ברשויות מקומיות, וזאת כדי לא 'לתייג' מקום בצבע מסוים. 

ההבדל הבולט בין הציבור החילוני לחרדי בנושא הדיור, לבד מהנדוניה, מתבטא ביכולות ההתארגנות של הציבור החרדי (האם המדיה החברתית תיצור יכולות כאלה גם אצל חילונים? מוקדם לדעת) , שבדומה למשרתים בקבע, מצליח בעבודה שיטתית של עסקנים לייעד שכונות שלמות לאנשיו, ולסגור מעגל מהיר בין ממשל, קבלנים וצרכנים. 

דרך הפריזמה הזו צריך לראות את לפיד, שדואג ליוצאי הצבא, בתור 'העסקן החילוני הראשון' - לפיד נבחר מתוך שאלת איפה הכסף, ודיבר בשם הישראלים, אך בפועל הוא מייצג מגזרי באופן הבולט ביותר. זה מאוד עצוב ומבאס שמי ששירת היום בצה"ל ובמילואים זה רק 'מגזר' ולא רוב, למרות זאת יש לשאול האם המקום הנכון לקידום שתדלנות עסקנית הוא כס האוצר. 

השוואת הרגלי הצריכה של החרדים והחילונים בתחום הדיור, מבדילה את שני המגזרים הללו באופן בולט מהציבור הדתי לאומי, שהוא חסין יותר משני הציבורים הללו בסוגיה זו. הציבור הדתי לאומי יכול להתיישב היום בכל עיר וכמעט בכל שכונה בישראל, החל מיהודה ושומרון, בערי הפיתוח ובערי המרכז. אכן, רוב המושבים והקיבוצים החילוניים אינם אופציה עבור רובו, אך גם זה עניין של זמן. 

החוסן של הציבור הדתי לאומי אינו נובע רק מכך שיש לו 'סל מגוון' הכולל התנחלויות לצד גרעינים חברתיים ותורניים וקהילות 'רגילות' בערים, אלא נובע מתפיסת הנוכחות במקום: הציבור הדתי לאומי רואה את ההתיישבות כהתהוות, בניגוד לחברה החרדית והחילונית שיקנו דירה לפי התפיסה הקיימת והמדומיינת של השכונה או העיר אליה הם באים. מה שמייצר את הבדלנות החילונית והחרדית במקום מגורים נובע מכך שבשני המגזרים הללו, ישנו 'שלם' מדומיין - השכונה החילונית דורשת בית ספר ברמה מסויימת, דיור ברמה מסויימת, רמה מסויימת של נגישות לתרבות בתוך שכונה או עיר שיש להם מיתוג מסוים ומוכר (לחברים/ הורים). הזוג הצעיר החרדי מחפש את המקום שבו יש מוסדות, שהם 'בדרך הנכונה (שטרק)', מרחב ציבורי נקי מאיסורים, ומסה קריטית של חרדים. חלקים נרחבים בציבור הדתי לאומי לעומת זאת רואים באופי מסוים של מקום או של מוסדות ציבוריים הזדמנות להשפיע, להתערב, לשנות, לדון . הם אינם רואים את השכונה או העיר או בית הספר הקרוב אליהם הם באו כמצב סטטי (דבר שמייצר לעיתים רבות אנטיגונזים וכו'), אלא כדבר בר שינוי, שינוי שיווצר בזכות שילוב ידיים והרתמות של הקהילה החדשה והמתפתחת שלהם במקום. 

התובנה הזו מסייעת לי להבין טוב יותר חילונים שיורדים מהארץ מתוך שיקולים כלכליים, להפוך לאמינה את תופעת המהנדס המרוויח 20,000 ש"ח בחודש, אך טוען שאין לו סיכוי להגיע לדירה. הארץ של אותו מהנדס היא מאוד מצומצמת, והוא חש כי החרדי לוקח לו את כל התחלות הבניה. מתוך ראיה זו, הדגשת השורשים החרדיים של לפיד, עושה איתו לא מעט צדק...